אומרים שכשמשהו הוא גדול, אבל ממש גדול, זה לפעמים קצת יותר מדי. כמו קבוצת כדורגל קטנה שגדלה לאט-לאט ומאבדת קשר עם האוהדים, או כמו חברה שהתחילה כמו משפחה ועם הזמן לעובד הזוטר אין מושג איך נראה המנכ"ל. כשדבר מסוים הוא קטן, יש בו משהו מיוחד, משפחתי, בוטיקי. בדיוק את הייחודיות הזאת אפשר למצוא בקשר בין חברת הארכיברים למפח"ט כפיר.
הארכיברים היא אחת החברות הכי קטנות שלוקחות חלק בפרויקט אמץ לוחם של האגודה למען החייל בשיתוף הקרן לידידות. "מצד אחד," אומר חיים ביטנר מנכ"ל החברה, "מבחינת יכולות אנחנו קצת מוגבלים. אבל מצד שני, אני חושב שאנחנו עושים את הדברים עם נשמה יתרה".
חיים ממשיך ומספר שגם במפגשים עם החיילים מרגישים את זה. הביקורים ההדדיים עושים טוב לשני הצדדים וגם נותנים משהו מעבר, "מנקודת המבט שלי למפגשים האלה יש ערך חשוב מאוד מבחינת ההתייחסות לחברה הישראלית", הוא אומר.
חיים ביטנר מספר שעל אף שבחברת הארכיברים רוב העובדים לא מרוויחים משכורות גבוהות במיוחד, הוא בכל זאת רואה אצל העובדים רצון לחלוק. הפעילות עם מפח"ט כפיר מעוררת גאווה גדולה בקרב העובדים וגם תורמת לפן החברתי. בחלק מהמקרים, העובדים הם בעצם חיילים משוחררים מכפיר, שמגיעים לעבוד בחברה במסגרת הקשר המיוחד שנוצר, כך מספר הסמח"ט דרור שפיגל.
חברת הארכיברים משמשת את סגל המפח"ט לישיבות ודואגת לכל מה שרק צריך. דרור מגלה חצי בסוד שלמרות צניעותו של המנכ"ל ביטנר, העזרה של הארכיברים גולשת גם מעבר למפח"ט עצמו. "באופן טבעי, יש סיוע, תרומות ועזרה שמגיעה גם לגדודים. במיוחד לחיילים בודדים ונזקקים שבשבילם מדובר במתנות של ממש", ממשיך דרור.
כולם במפח"ט כפיר מכירים את חיים. באחד הטיולים שארגנה החברה למפח"ט הצטרפו עשרה חיילים בודדים וזכו להכיר מקרוב יותר את הקשר החם. וישנה גם שמועה, שאיש אינו מוכן לאשר ב-100%, לא חיים, לא דרור ואפילו לא פרטוק רס"ר היחידה. השמועה מספרת על תבוסה של המפח"ט לארכיברים באחד מימי הספורט של החטיבה.
נכון או לא נכון? הסוד הזה יישאר לנצח שמור במערכת. אומרים שחבל לתת לאמת להרוס סיפור טוב? אז חבל לתת לסיפור טוב להרוס קשר חם ואוהב.
