בזמן מלחמת העולם השנייה, ברחו הוריה של ציפי הולנד לרוסיה. הודות לכך, נולדה ציפי בסיביר לפני 75 שנה והעבירה שם את השנים הראשונות לחייה, עד ששוב נאלצה משפחתה לברוח לארה"ב, הפעם מיוסיף סטלין שכפה את הקומוניזם בברית המועצות. גם בארה"ב החיים לא היו קלים, אך אחרי שנים קשות הצליחה משפחתה לעמוד על הרגליים ולבסס את עצמה כלכלית. כיום ציפי חיה בארה"ב, אבל הלב שלה, דווקא נמצא בישראל.
הולנד, חברת ועד סניף מיאמי ב-FIDF, ארגון ידידי צה"ל בארה"ב, אימצה בתחילת חודש אוגוסט 2015 את גדוד אריות הגולן בביסל"ח, כחלק מפעילויות רבות שהיא עושה למען הקהילה בישראל וצה"ל בפרט. "לפני שנתיים נפטר בעלי, שהיה אהוב ליבי במשך 54 שנה, מגיל 19, והבנתי שהדרך לשמר את המורשת ואת אהבתנו לישראל היא דרך השארת עקבות בישראל, כדי שנדע שלילדים ולנכדים שלנו תמיד יש בית להיות בו", מספרת ציפי, כדי לנסות להסביר את פעולותיה הראויות להערצה. "נולדתי ביולי, אני מזל אריה וחשבתי שגדוד האריות יכול להתאים לי, רציתי לעשות משהו גדול, לעזור להרבה אנשים ואני מקווה לעשות זאת דרך האימוץ".
"תאריך האימוץ התגלה כיום בעייתי מבחינת הגדוד", מספרת שרון שפר, אחראית על תחום אמץ לוחם של הFIDF בישראל, שליוותה את גברת הולנד בביקור בבסיס. "24 שעות לפני יום האימוץ הגדוד הוקפץ לגזרת יהודה ושומרון", אך חשיבות האימוץ לגדוד הייתה גדולה, כך שהם התגייסו למשימה והביאו שני חיילים בודדים מהגדוד ועוד חיילים בתפקידי מפקדה שונים בהובלה של קצינת החינוך וסמג"ד הגדוד וקיבלו את ציפי ומשפחתה בצורה מרגשת, חמה ומכובדת. הטקס היה פשוט אך נוגע ללב וריגש את הסובבים עד דמעות.
עטר דגן, נציג ארגון הFIDF בישראל, המאמץ 55 יחידות דרך פרויקט אמץ לוחם, מסביר על התהליך שמחבר בין תורמים בעולם לגדודים הקרביים: "ב-FIDF אנו מנסים להיות הגשר בין היחידה למאמץ. כי אין דבר יותר מדהים לאדם שחי בארה"ב ורוצה לתת לחיילים הרגשה שהם חשובים ועושים דבר משמעותי, מאשר קשר בלתי אמצעי בינו לבין היחידה". עטר אומר שגם האדם הציני ביותר בעולם יקבל עור ברווז אם ישתתף בטקס אימוץ. "בא אליך בנאדם, למקום שאפילו פיצה אי אפשר להזמין אליו, ואומר לך – 'אתה כל כך חשוב לי שבאתי עד לכאן בשבילך'. זה דבר שמעלה מאוד את המורל. התרומה הכספית היא רק ביטוי לאהבה, לרצון של האנשים האלה לתת תחושה של תמיכה".
עוד לפני האימוץ, הקימה ציפי בעזרת תורמים נוספים מעמותת "גדולים מהחיים" במיאמי, את "גן החלומות" בכפר אז"ר, גן ילדים סטרילי לחולי סרטן בגיל הרך, מקום מיוחד המעניק מסגרת חינוכית ורפואית לאותם ילדים שאינם יכולים ללכת לגן רגיל. במחנה רעים באוגדת עזה על גבול רצועת עזה, הוקם מבנה של מרפאה תרומה על ידי התורמים של סניף מיאמי של ה-FIDF, בו ציפי ובעלה זיכרונו לברכה היו שותפים ותרמו חדר לחיילים על שם משפחתה. ברמה האישית יותר, מאמצת ציפי שבעה סטודנטים המקבלים מלגה ממשפחתה באמצעות תכנית אימפקט (IMPACT) של ארגון ידידי צה"ל בארה"ב כאשר כל אחד מהנכדים שלה "קיבל" חייל אותו הוא מאמץ. "במקום לתת מלגה לנכדים, נתתי להם את האפשרות לתת", היא אומרת, ומוסיפה חצי בצחוק-חצי ברצינות "הם חושבים שאני עובדת בשביל המוסד, אבל הלב שלי פשוט מתמלא כשאני נותנת להם סיבה לחיות."
האג'נדה של ציפי ברורה מאוד. מבחינתה בלתי אפשרי לחיות בחו"ל ולחשוב שהכול בסדר, רק בגלל המרחק מהמדינה. "אנשים חושבים שהם 'יהודים אמריקאים', אבל לא מבינים שאם לא תהיה לנו מדינה, הם ייהפכו ברגע אחד לסתם יהודים באמריקה. ההבדל הוא עצום. אם מדינת ישראל לא תהיה קיימת, ליהודים לא יהיה מקום להיות בו, נחזור לשנות ה-30 ויהיה היטלר חדש."