ילדים הם נלהבים ואנרגטיים מטבעם, את זה כולנו יודעים. אבל כל מי שנכנס לבית הספר ברנר בהרצליה בבוקר יום ראשון, יכול היה להרגיש שמדובר בהתלהבות מסוג אחר. החיילים עוד לא הגיעו בעקבות מזג האוויר הגשום שפתח את היום, אך לאחר מכן הסערה כבר שקטה ובאוויר הייתה הרגשה של יום חג.
כ-100 לוחמים מיחידת עוז יחד עם עובדי "הפניקס", החברה המאמצת שלהם, הגיעו במסגרת פרויקט "אמץ לוחם" בקהילה לקחת חלק בפעילות עם ילדי בית הספר בשיתוף עמותת "אור ירוק". החיילים, יחד עם מספר מתנדבים מאור ירוק, העבירו לתלמידי כיתות א'-ו' תכנים חינוכיים בנושא בטיחות בדרכים.
הפעילות נפתחה עם מילותיה הנוגעות של איילת, מנהלת בית הספר שסיפרה ללוחמים על בנה בן ה-17 שנהרג בתאונת דרכים. ארבעה חברים נסעו ביום בשישי בלילה והנהג לא היה זהיר מספיק ועשה תאונה. בנה של איילת וחברו שישב לידו במושב האחורי נהרגו במקום, הנהג לא נפגע כלל והחבר שלידו נפצע. שנים היא ניסתה להבין איך זה שהבן שלה, שהיה "חנון כזה", לא ידע על איזה רכב לא כדאי לעלות. זו גם הסיבה שהמסרים של עמותה כמו אור ירוק כל כך דיברו אליה.
זעקת "הנה חיילים!" המונית עצרה הכל ומיד אחריה עשרות ילדים שטפו את אולם הספורט, הכיף מתחיל. איל, תלמיד בכיתה ד', סיפר בביטחון שהוא מאוד שמח לראות את החיילים. למה? "זה פשוט משמח" הוא אמר. לחברו איתי דווקא הייתה תשובה ברורה יותר "אני שמח כי בן דוד שלי בחיילים. הוא נפצע פעם בכתף ועכשיו הוא בסדר".
נרגשת כמעט כמו הילדים הייתה גילה, נציגת חברת הפניקס שבאה לקחת חלק באירוע. "מבחינתי מדובר ממש ביום חג, הפניקס תורמים כדרך קבוע לעמותת אור ירוק ומאמצים את גדוד 77 מיחידת עוז כבר שנים. הם חלק מהמשפחה שלנו ואנו פוגשים אותם בחגים ואירועי שיא כמו ערבי יחידה ונופשים. חיילים בודדים מועסקים לתקופות אצל הפניקס בשכר ובמבצע 'צוק איתן' עובדי הפניקס נרתמו להכנת חבילות ועוגות. יש קשר חזק מאוד בין הצבא לאזרחים."
לא פשוט להיות ילד, יצור שזקוק לכל כך הרבה תשומת לב, בעידן בו כולנו נותנים פחות יחסי אנושי זה לזה. ביקור אצל הזאטוטים האמיתיים בכיתות א'-ב' גילה ילדים שפשוט נהנים מתשומת הלב של החיילים, גם אם הם לא ממש מבינים מה מיוחד בביקור הלוחמים. לוחם שניסה לשכנע ילדה שישבה בפינה להצטרף ולהשתתף בפעילות הודה כי "התקלות בשטח היא קלה יותר".
עם סיום העברת התכנים, יצאו כל הילדים והחיילים להפסקה והאקסטזה הגיעה לשיאה. לב בן ה-11 הסתובב בין החיילים וביקש שיחתמו לו בפנקס קטן. "חשוב לי שתהיה לי מזכרת מהם, אני רוצה להשיג 100 חתימות, מכל החיילים!". אלעד, שלט במגרש הכדורגל וחבש בגאווה כומתה של אחד החיילים, "הם שומרים על כולנו ועל המשפחות שלנו". גם שירלי חבשה כומתה של אחד החיילים, "הכומתה לא כל כך נוחה אבל אני אוהבת אותה. שמחתי שהחיילים לימדו אותי לעבור טוב יותר במעבר חצייה".
אחד המתנדבים מעמותת אור ירוק סיכם את הפעילות כמיוחדת מהרגיל. "יש פה ערך מוסף, זה מאוד שונה מפעילויות שאנחנו מעבירים בעצמנו. הילדים מעריצים את החיילים ויש להם יראת כבוד אליהם, ובצדק. אני חושב שגם הילדים ובעיקר הלוחמים מבינים שיש פה מלחמה אמיתית נגד הסכנות שבכבישים". מי ייתן ובמלחמה הזאת, יהיו רק מנצחים.
