"לתת יום עם הקהילה שבעיני נתנה מספיק" במשפט אחד סיכמה סגן טליה מחטיבת ביסלמ"ח את המהות של תרומה לאנשים מבוגרים. חיילים נוספים מהחטיבה הגיעו השבוע יחד עם לוחמי משמר הגבול למעון הקשישים של שכונת פסגת זאב כדי לבלות עם אותם קשישים, להכין איתם אדניות פרחים, לשיר, לרקוד וגם סתם לפטפט.
צפו בווידיאו המסכם את היום המרגש:
זה לא פשוט ברגעים הראשונים, אבל רס"ר מתקדם משה אנקונה הוא לוחם ותיק ועקשן. שעתיים הוא יושב לצדו של בניהו בן ה-80 וסוחט ממנו בסבלנות ובחיוך את סיפור חייו הבלתי ייאמן. העברית בפיו של בניהו בסיסית מאוד אבל אנקונה עקשן כאמור. פרט אחרי פרט הוא חושף. לבניהו ולאשתו שושנה יש ילדים בכל העולם, חלקם הגיעו איתם לישראל, חלקם חיים בארה"ב ויש כמה שנותרו במולדתם איראן. אנקונה המום לפגוש אדם שיש לו משפחה קרובה כל כך במדינה עוינת כל כך. הוא רוצה לשמוע עוד ועוד פרטים וסיפורים. "לא הכול אפשר לספר", רומז בניהו החייכן שנהנה מתשומת הלב. הוא מטה את השיחה לימים שבהם היה חייט עם עסק משגשג ולקוחות למכביר.
המתח הראשוני מתפוגג והרחבה הומה. קשישים, לוחמי מג"ב וחיילי בית הספר למ"כים, כולם רוקדים וניכר כי הקשישים שמחים כל כך, עד כדי דמעות של אושר. בשגרת היום יום, הם לא זוכים לצאת הרבה לבלות ואת הפיזוז על הרחבה יחד עם החיילים הם מנצלים עד תום. אדניות ריקות מתמלאות אדמה ושתילי פרחים קטנים מקבלים את מקומם בגומות קטנות שחופרים הקשישים והחיילים יחד. סגן תום חוגי היא סגנית מפקד פלוגת הקשר של חטיבת בית ספר למ"כים בדרום. ביום יום היא המפקדת של 35 חיילים וחיילות. היא מפוררת עכשיו אדמה לאדנית, אצבעותיה פוגשות באצבעותיה של סופה ברנשטיין. זו האדנית שלה והן קרובות כל-כך. תום מרימה את האדנית הכבדה וסופה מזמינה את המעלית לקומה הרביעית. בקצה המסדרון הן יפתחו את החלון ויניחו יחד את האדנית סמוך למעקה. הן לוחשות דברים זו באוזני זו ומצחקקות. סופה בת 80 ותום בת 22. הן נפגשו רק לפני ארבעים דקות.
"זו מצווה גדולה לשמח אנשים מבוגרים" אומר רב"ט אוראל מגדוד ניצן וחברו רב"ט סהר מחזק את דבריו. "כשאני הייתי רואה את סבתא שלי מחייכת הייתי מתפוצץ משמחה. מבחינתי לראות אותם זה מרגיש אותו דבר. זו התרבות שצריכה להיות, צריך לעשות יותר שיתופי פעולה כאלה". החיבור בין הצבא לחברה מורגש עד הפרטים הקטנים ביותר. החיילים מרגישים מה זה להיות קשיש בישראל והמבוגרים רואים את הצד היפה של החיילים, זה שהם זוכרים ונהנים לשבח ולברך.
את התוצאה אי אפשר לפספס. עשרות אדניות בצבעים יפים מעטרות את חזית המעון ואל המרפסות יוצאים חיילים וקשישים כאחד, עם אדניות נוספות, בזעקת "אמץ לוחם" משותפת. זעקה שפורקת עצב מתמשך שמתערבב עם שמחה גדולה שליוותה את היום המיוחד הזה.
אלה ימים עמוסים בעבור כוחות משמר הגבול בירושלים ובקו התפר – אירועים רודפים אירועים. כבר ארבעה חודשים שהשטח בוער. בפיגוע דריסה בסוף השבוע שעבר נהרג חברם, קצין משמר הגבול ג'דעאן אסעד ונפצעו אחרים. בבית ג'אן מתאבלת משפחה אחת, בבית החולים הדסה נאבקים שלושה על חייהם. נראה שדווקא כאן, במעון של עמידר, משתדלים הלוחמים להותיר בחוץ את היום יום המדמם ולשמח את עצמם, ויותר מכל את הקשישים.
